הלכה: 4a בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. אִיתָא חֲמִי. חָל לִהְיוֹת לַכַּרַכִּים בַּשַּׁבָּת קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. חָל לִהְיוֹת לָעֲייָרוֹת בַּשַּׁבָּת יִדָּחוּ לְיוֹם הַכְּנִיסָה. אָמַר רִבִּי לָא. מִפְּנֵי כְבוֹד הַכַּרַכִּים. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ כַּרַכִּים וָעֲייָרוֹת קוֹרִין כְּאַחַת. מֵעַתָּה לֹא יִדָּחוּ לְיוֹם הַכְּנִיסָה. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ כְּפָרִים וָעֲייָרוֹת קוֹרִין כְּאַחַת. מֵעַתָּה חָל לִהְיוֹת בַּשֵּׁינִי. חָל לִהְיוֹת [בַּחֲמִישִּׁי. חָל לִהְיוֹת] בַּשַּׁבָּת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. כְּפָרִים [וָעֲייָרוֹת] וַכַּרַכִּים קוֹרִין כְּאַחַת. וְהָהֵן תַּנָּייָה לָא נְסַב (אֲפִילוּ) [אַפָּה] לַבִּירְייָה. דְּאִית לֵיהּ שֶׁלֹּא יְקַדְּמוּ כַרַכִּים לָעֲייָרוֹת. דְּאִית לֵיהּ כָּל שֶׁהוּא נִדְחֶה מִמְּקוֹמוֹ יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה. רִבִּי אוֹמֵר. כּוּלְּהֹם יִדָּחוּ לְיוֹם הַכְּנִיסָה. דְּאִית לֵיהּ שֶׁלֹּא יְקַדְּמוּ כַרַכִּים לָעֲייָרוֹת. דְּאִית לֵיהּ. כָּל שֶׁהוּא נִדְחֶה מִמְּקוֹמוֹ יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה. הֵיךְ עַבְדִּן עוֹבִדָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כְּמַתְנִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעון קומי ר' זעירא. הקשו לפניו בני הישיבה:
אמר ר' יוסה. לעובדא הלכה כסתמא דמתניתא ואם חל י''ד בע''ש עיירות ומוקפין קורין בו ביום ואין המיקפין נדחין ליום הכניסה:
היך עבדין עובדא. כחד מהני ד' תנאי דפליגי כדאמרן:
רבי אומר וכו'. השתא מייתי ליה לההן תנייא דקאמר שהוא רבי וסברא בפני עצמו הוא דס''ל דאית ליה וכו' דאית ליה וכו' וכדפרישית:
דאית ליה שלא יקדמו וכו' דאית ליה כל שהוא נדחה וכו'. כלומר דס''ל לרבי הא והא שצריך שלא יקדמו הכרכין להעיירות אלא כמו בכל שנה שהעיירות קודמות להכרכין ואית ליה נמי דכל הנדחה ממקומו בדין הוא שידחה ליום הכניסה הלכך אף על גב דבכה''ג העיירות אינן צריכין שיהו נדחין שהרי יכולין לקרות בע''ש מ''מ מכיון שהמוקפין ע''כ צריכין שיהו נדחין וכל הנדחה ליום הכניסה הוא נדחה ואם אתה אומר שהעיירות יהו קורין בזמנם בע''ש יקדמו הכרכין להעיירות והואיל ואי אפשר אמרינן דבכה''ג אף העיירות ידחו ממקומן וכולם יהו מקדימין ליום הכניסה:
לא נסב אפילו לבירייה. כלומר לקח לו דרך לעצמו ואף לא כהתנא ברא דאמרן אשכח תני וכו'. בירייה הוא ברא בלשון הש''ס הזה ודוגמתו תמצא בריש פ' כיצד צולין תנא ברייה וכן בהרבה מקומות. והאי תנא רבי הוא כדמייתי ליה לקמן. והכי תנינן בתוספתא פ''ק חל להיות בע''ש כרכים המוקפין חומה מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום רבי יוסי אומר אומר אני שלא יקדמו בני כרכין לבני עיירות אבל קורין עמהן בו ביום חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בע''ש ומוקפין חומה לאחר שבת רבי אומר אומר אני הואיל ונדחו עיירות גדולות ממקומן ידחו ליום הכניסה. זו הוא גי' התוספתא. והכא גריס אליבא דרבי דקאמר כולהם ידחו ליום הכניסה כלומר דלא כהת''ק והוא התנא ברא דס''ל כל הנדחה ליום הכניסה הוא נדחה ובין העיירות כשחל י''ד בשבת שהן נדחין מיומן נדחין ליום הכניסה וכן המוקפין כשחל י''ד בע''ש והמוקפין הן שנדחין מיומן ליום הכניסה הן נדחין ואין קורין עם העיירות בו ביום וא''כ לדידיה אשכחן שלפעמים הכרכים קורין קודם להעיירות וההן תנא דהוא רבי לא ס''ל הכי אלא דקאמר כולהם ידחו ליום הכניסה והיינו כשהכרכין נדחין הן מיומן שחל י''ד בע''ש והכרכין נדחין מזמנן אז גם העיירות נדחין עמהן ליום הכניסה וכדמפרש ואזיל לטעמיה:
וההן תנייה. והאי תנא דלקמן:
חל להיות בחמישי וכו'. וכן כשחל י''ד בחמישי יקדימו הכפרים להשני שלפניו. וכשחל בשבת יקראו העיירות בע''ש כדאמרן וקשיא לטעמא דר' לא:
מעתה חל להיות בשני וכו'. כלומר ותו דכשחל י''ד בשני או בחמישי דאמרי' כפרים ועיירות קורין בו ביום הא נמי קשיא דאמאי קורין כאחת אלא דנימא דכשחל י''ד בשני יהו הכפרים מקדימין ליום הכניסה שלפניו אע''ג שהוא עשירי דהיא גופה קשיא למה לא תיקנו גם להעשירי וכן מיום הכיניסה ליום הכניסה יקדימו מפני כבוד העיירות דכל מה דמצינו למיעבד שלא יהו קורין עם הכפרים כאחת ניעבד:
מעתה. אם מטעם מפני הכבוד שבני הכרכין חשובין הן מבני העיירות ומפני שהן קורין בט''ו כמו בשושן שנעשה בו הנס מעתה נימא נמי בכפרים ועיירות בדחייה כן דכשחל י''ד בשבת אמרינן דכפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ואמאי ונימא לא ידחו העיירות ליום הכניסה שלא יהא אומרין ראינו כפרים ועיירות קורין כאחת ובודאי בני עיירות חשיבי מהכפרים. דמיהת קורים בזמן המפורש בהכתוב אלא דנימא דבכה''ג יהו עיירות קורין בע''ש וכמו הכרכין כשחל ט''ו בשבת:
שלא יאמרו ראינו כרכין ועיירות קורין כאחת. כלומר שנדחין הכרכין ליום הכניסה כשחל יום שלהן כמו. שנדחין העיירות כשחל י''ד בשבת שזה אין כבוד להכרכין שיהו שוין בענין הדחייה כמו העיירות אבל מה שקורין הכרכין עם העיירות בע''ש כשיום שלהן בשבת זה לא כלום הוא דהואיל ובשבת א''א לקרות וכן לאחר השבת שהוא י''ו אי אפשר להן לקרות אלא בע''ש עם העיירות ולא דחינן להו יותר ואנן לא קפדינן אלא שלא ידחו הכרכין ביום שנדחין העיירות כשצריכין הן לדחות:
אמר ר' לא. זהו ר' אילא היינו טעמא דלא אמרי' בכרכים שידחו ליום הכניסה ומפני כבוד כרכין הוא:
איתא חמי. בא וראה אם חל להיות לכרכים יום שלהן בשבת וזהו כשחל י''ד בע''ש שהכרכין קורין בע''ש אמרינן כדתנינן במתני' שקורין הן עם העיירות בו ביום וכשחל להיות לעיירות יום שלהן בשבת אמרינן שהעיירות מקדימין ליום הכניסה עם הכפרים ולא אמרינן שהעיירות יקראו בע''ש כמו בהכרכין כשחל יום שלהן בשבת א''כ משמע דאמרי' כשנדחו מיומן ידחו ליום הכניסה. והשתא קשיא אמאי לא נימא נמי בכרכין כן שכשחל ט''ו בשבת ידחו ליום הכניסה ולא והיו קורין בע''ש:
אשכח. ברייתא דתני כפרים ועיירות וכרכים קורין כאחת ולא שכולם קורין כאחת ביום אחד קאמר דהא לא משכחת לה בשום פעם דאם חל י''ד בע''ש אין העיירות צריכין להיות נדחין אלא קורין בו ביום והמוקפין הן שנדחין שא''א לקרות בשבת ואם חל י''ד בשבת אז העיירות הן שנדחין אבל המוקפין קורין למחר אלא דה''ק דהאי תנא ס''ל דלא כטעמא דרבי אילא להא דמפרש להתנא דמתני' שחששו משום כבוד הכרכים שלא יהו שוין יחד להעיירות כשאירע להן שהן נדחין וכדפרישית משום דלא ס''ל לא כהתנא דמתני' ולא כטעמיה אלא דס''ל דכשם ישאם חל י''ד בשבת שאין משגיחין על כבוד העיירות שלא יהו קורין עם הכפרים ביום אחד ואמרינן הכפרים והעיירות מקדימין ליום הכניסה כך אם אירע הדחיה להכרכין שחל י''ד להיות בע''ש וט''ו בשבת והן צריכין שידחו מקדימין ג''כ ליום הכניסה וקורין עם הכפרים ביום אחד וזהו דקאמר כפרים וכו' קורין כאחת וכלומר כמו דאשכחן שהכפרים ועיירות קורין כאחת כך לפעמים הכפרים והכרכין קורין כאחת וזהו הת''ק דהתוספתא כדלקמן:
משנה: אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין. פָּחוּת מִיכֵּן הֲרֵי זֶה כְּפָר. בְּאֵילּוּ אָֽמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין. אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים וְהָעָם וְתִשְׁעָה בְּאָב וַחֲגִיגָה וְהַקְהֵל מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין מוּתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִיּת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי מְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. אֲבָל מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בַּשֵּׁנִי וְלֹא חֲמִישִׁי קוֹרִין אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' איזו עיר הגדולה כל שיש בה עשרה בטלנין. כדקאמר בגמרא שבטלין ממלאכתן לבית הכנסת והן מתפרנסין משל צבור כדי להיות מצויין תמיד בשעת התפלה בבהכ''נ:
באלו אמרו. במגילה אם חל זמן קריאתה בשבת וכן בתרומת שקלים דמשמיעין על השקלים באחד באדר אם חל בשבת מקדימין ולא מאחרין וכן אמרו בגמרא:
אבל זמן עצי כהנים והעם. כמו שנשנה לעיל בפ' בתרא דתענית וחל אחד מהזמנים בשבת וט' באב שחל בשבת וכן שאר התעניות וכן חגיגה אם חל י''ט בשבת ואינה דוחה שבת להביא שלמי חגיגה וכן הקהל את העם שהיה המלך קורא משנה תורה וכל העם חייבים לבא לשמוע ולהביא נשיהם וטפם כדכתיב וזה אי אפשר בשבת כדקאמר בגמרא משום בימה שהיו עושין להמלך ואי אפשר לעשות מקודם שזמן הקהל ביום א' דחול המועד כדתנן בפ''ז דסוטה וח''א לעשותו בי''ט כל אלו מאחרין ולא מקדימין. ובכולהו אינך טעמא דאכתי לא מטא זמן חיובייהו וט' באב דאקדומי פורענותא לא מקדמינן:
אע''פ שאמרו. במגילה מקדימין לקרותה מותרים אלו הימים הקודמין בהספד ותענית:
ובמתנות לאביונים. מי שנתן בימים הקודמין י''א וי''ב וי''ג מתנות לאביונים יצא ידי חובתו אבל משלוח מנות אין נוהג אלא ביום הסעודה והיא בזמנה דוקא כדאמרינן בריש פרקין:
אמר ר' יהודה וכו'. וכבר כתבנו במתני' דלעיל דבזמן הזה אין קורין אותה אלא בזמנה בי''ד לעיירות ולכפרים ובט''ו למוקפין:
אָמַר רִבִּי. סָֽלְקָת מַתְנִיתָה אַחַד עָשָׂר וּשְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר. ליה רבי סלקית מתניתא אחד עשר וכו'. בתמיה וכי אתה רוצה לסלק להמתני' ולבטלה דקחשיב לימים הללו ונלמדו מהכתוב ומסתמא כשתקנו הזמנים בעשרה תקנו ומה שאני אומר אפי' ביחיד היינו על כל מה שאמרו ידחה ממקומו הוא דקאמינא:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. כָּל שֶׁאָֽמְרוּ. יִדָּחֶה מִמְּקוֹמוֹ. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. וַאֲנָן חַמְייָן רַבָּנִן. אֲפִילוּ בַיָּחִיד. רִבִּי אַבּוּנָה בְשֵׁם רִבִּי אַסִּי. כָּל שֶׁאָֽמְרוּ. יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רַב חוּנָה וְרַב יְהוּדָה. חַד אָמַר. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ בִיחִידִי. מְתִיב מָאן דְּאָמַר. וּבִלְּבַד בָּעֲשָׂרָה. לְמָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ בִיחִידִי. עַד שֶׁהוּא בִמְקוֹמוֹ יִקְרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל שאמרו ידחה ממקומו בלבד בעשרה. דהואיל וקורין אותה שלא בזמנה אין קורין אלא בעשרה:
ואנן חמיין רבנן. דנהגי לקרות אפי' ביחיד ושלא בזמנה:
ר' אבונה בשם רב אסי. קאמר נמי כדרב יהודה:
ר' חנניה אמר. פליגי אמוראי בזה:
מתיב וכו'. לדידך שאפי' ביחיד א''כ למה בני הכפרים מתאספין ליום הכניסה להעיירות לקרות עד שהוא במקומו יקרא ביחיד ויכול לקרות ביום שירצה:
בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. חָל לִהְיוֹת לַכַּרַכִּים בַּשַּׁבָּת קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. חָל לִהְיוֹת לָעֲייָרוֹת בַּשַּׁבָּת יִקְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת. 4b אֶלָּא מַתְנִיתָה בִתְרֵין תַּנָּייָא. תַּנָּייָא קַדְמִייָא סְבַר מֵימַר. כָּל שֶׁהוּא נִדְחֶה מִמְּקוֹמוֹ יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה. [וְתַנָּייָא חוֹרָנָא סְבַר מֵימַר. כָּל שֶׁהוּא נִדְחֶה מִמְּקוֹמוֹ לֹא יִדָּחֶה לְיוֹם הַכְּנִיסָה.] אָמַר לוֹן. כֵּן אָמַר רַב. חַד תַּנָּייָא הוּא. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ. חָל לִהְיוֹת לַכַּרַכִּים בַּשַּׁבָּת קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. דְּאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָה רַב בִּשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ. וְדִכְווָתָהּ. חָל לִהְיוֹת לָעֲייָרוֹת בַּשַּׁבָּת. דְּאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יוֹם מִלְחָמָה הָיָה. וְהוּא מוֹכִיחַ עַל עַצְמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ נִיחָה. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. כְּפָרִים קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וַעֲייָרוֹת גְּדוֹלוֹת יִידָּחוּ לְיוֹם הַכְּנִיסָה. וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְאַחַר הַשַּׁבָּת. הֵיךְ עַבְדִּן עוֹבְדָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֵית אֶיפְשַׁר. וְאִין אֶיפְשַׁר כְּמַתְנִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין אפשר. ואם בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה היה אפשר זה ולא היו משגיחין על הדחיות א''כ הלכה כסתמא דמתני' בחל בשבת:
אמר ר' יוסה לית אפשר. שיהא חל י''ד בשבת וכדאמר ר' יוסה לעיל בריש הלכה לית כאן חל להיות בשבת דא''כ צומא רבא יחול בערובתא דשבתא וזה אי אפשר:
היך עבדין עובדא. בהא דפליגי תנאי בחל י''ד בשבת:
אשכח תני. אידך דס''ל אם חל י''ד בשבת כפרים קורין בע''ש וכו' והטעם דאינו בדין שיהו העיירות וכפרים קורין כאחת ביום אחד וכהאי סברא דלעיל גבי הא דר' אילא ואיפכא ליכא למימר דס''ל להאי תנא כל הנדחה נדחה ליום הכניסה וכיון דהכא העיירות נדחין ממקומן ליום הכניסה הן נדחין:
אמר לון. ר' זעירא לא היא אלא כן אמר רב חד תנייא הוא ששנה לשתי הבבות והכא טעמא אחרינא איכא דמפני מה אמרו כשחל י''ד בע''ש וחל להיות לכרכים יום שלהן בשבת שקורין הן בע''ש עם העיירות דאמר ר' חלבו לעיל ריש פרקין הכל יוצאין בדיעבד בי''ד שהוא זמן קריאתה לרוב העולם ומכיון דבדיעבד הכל יוצאין בי''ד הכא דלא אפשר להן לקרות ביומן קורין אף לכתחלה בו ודכוותה נמי בסיפא בחל להיות לעיירות ליום שלהן בשבת נדחין הן ליום הכניסה ואין קורין בע''ש ונמי מדר' חלבו דאמר לעיל יום י''ג יום מלחמה היה והוא מוכיח על עצמו שלא היה בו ניחא ובדין היה לא לקרות בו דבימים אשר נחו כתיב אלא מק''ו הוא דמרבינן ליה כדלעיל ומכיון שמן הדין אינו יום ראוי לקריאה ואין עליו רמז מהכתוב הכא שאין העיירות יכולין לקרות ביומן נדחין הן ליום הכניסה ולא בע''ש שהוא יום י''ג ויום הכניסה שהוא י''ב יש לו רמז מהכתוב כדאמרינן לעיל דמרבינן י''א וי''ב מבזמניהם או מכימים:
תנייא קדמייא. זה מה שהתחלנו לפלפל בו בהסיפא בחל י''ד להיות בשבת הוא סבר מימר כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליום הכניסה. ותנייא אחרינא זה ששנה הבבא שלפניה חל להיות ע''ש סבר הוא מימר כל שהוא נדחה ממקומו לא ידחה ליום הכניסה אלא ליום שיכול לקרות בו ולפיכך כאן שהמוקפין נדחין ממקומן שאינן יכולין לקרות בשבת קורין הן בע''ש עם העיירות:
אלא מתניתא כתרין תנייא. זה הכל מסקנת דברי בני הישיבה הן כלומר מי נימא דלא מיתוקמא מתני' אלא כתרי תנאי ומי ששנה זה לא שנה זה וכדמסקו ואזלו:
בעון. הדר בעו בני הישיבה לפני ר' זעירא אסיפא דקתני במתני' חל להיות בשבת וכו' ואמאי עיירות מקדימין ליום הכניסה הא כמה דאת אמר תמן בבבא שלפניה חל להיות ארבעה עשר בערב שבת שחל להיות לכרכים יום שלהן בשבת קורין הן בע''ש עם העיירות ואין נדחין ליום הכניסה ונימא נמי אם חל להיות לעיירות יום שלהן בשבת יקראו בע''ש ולא ידחו ליום הכניסה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source